חלומותיהם של שגית ועמוס ברורים, הם פוסעים בשביל שיש בו חמלה ואהבה, לכאורה הכול אמור להיות פשוט.
כשבתם מיכאלה נלחמת בהם, בהתחלה הם מופתעים, בהמשך ליבם כואב. הם חוששים שהם מאבדים אותה, אבל לאורך כל הדרך לא מוותרים לרגע.
אך כשמיכאלה פותחת במלחמה איומה מול עצמה, מרעיבה את עצמה וממלאה את גופה באלכוהול מהול בשנאה עצמית ומרד בעולם הם מרגישים שהם צוללים אל תהומות חשוכים ודעתם נטרפת מדאגה.
האנורקסיה בולעת הכול, הם חשים שהיא משתלטת על כל חלקה טובה במוחה ובליבה של בתם, מבינים שדלת הכניסה אל המחלה הארורה תמיד פתוחה, רק את הדלת שתוביל אותך בחזרה קשה למצוא, היא חבויה, ונעולה, והדרך הביתה מפותלת.
כל תכנוניהם התמימים של תחילת הדרך מתנפצים לרסיסים.
שגית ועמוס נאלצים לצאת למסע חדש ולא מוכר ולומדים על בשרם עד כמה החברה היא שיפוטית ומחלישה, ועד כמה עין טובה יכולה להציל חיים.
הם לומדים שזוגיות שיש בה ברית של אהבה מנצחת הכול, גם את החושך הגדול, ובעיקר הם לומדים שכשלא נשאר לך כלום, אתה מגלה שהכוחות האמיתיים של האדם הם אמון ואהבה, ושאפשר לתקן חלומות שבורים.
