ספר זה מסכם תקופה של כמאה שנים של היסטוריה סוערת בתולדות העם היהודי, תקופה שהחלה בשנת 1770 בקראה לחידוש ישוב ארץ ישראל כאמצעי לקירוב הגאולה, ועלייתם של אלפים רבים בעקבות כך. בסיום התקופה נראה את היציאה מחוץ לחומות העיר העתיקה, והתיישבותם של יהודי ירושלים במרחבים הגיאוגרפיים הפתוחים שמחוץ לירושלים, יסודה של ירושלים החדשה, גידול דמוגרפי משמעותי במספר יהודי ארץ ישראל, בראשית שיבת עם ישראל למולדתו ההיסטורית.
ספר זה, בהמשך לספרים “משיחיות ויישוב ארץ ישראל” (1985), ו”השיבה לירושלים” (2007), עוסק בהתפתחותה של ירושלים במחצית השנייה של המאה ה19, תחת הנהגת בני משפחת ריבלין ובהשראת התפיסה המשיחית המהפכנית שהובילו תלמידי הגר”א לפניהם, כי תהליך הגאלה מחייב פעילות אנושית מקדימה שהיא מתפקידו של “משיח בן יוסף”.
ספר זה מבוסס על הארכיון החשוב של ההיסטוריון הירושלמי אליעזר ריבלין, שנחשף לאחרונה, הארכיון העשיר של ארגון הפקוא”מ, לצד תעודות שהיו עד לאחרונה בידי אספנים פרטיים וכן על העיתונות בת הזמן.
