ובשנה השביעית חלק ב’ / הרב ד”ר בועז הוטרר
לפני כ-150 שנה, לאחר דורות רבים של ניתוק, שבה החקלאות להוות מרכיב משמעותי בהתיישבות היהודית בארץ ישראל. אתגרים רבים עמדו בפני ההתיישבות החקלאית היהודית החדשה מראשיתה, ובתוכם, גם סוגיית השמיטה. לסוגייה זו היבטים הלכתיים, היסטוריים, כלכליים וחברתיים מורכבים.
למרות היבול הספרותי הרבה שנכתב שנושא השמיטה, דומה שהיבט מרכזי לא נדון בצורה מפורטת ומבוררת בספרות העוסקת בסוגייה זו, והוא המצב החקלאי והכלכלי המורכב של היישוב שעמד בבסיס ‘פולמוסי השמיטה’. ההתייחסות להיבט זה בספרות העוסקת בפולמוסי השמיטה היא לעִתים כללית ומעורפלת, תוצאה של נטיות לב והשערות ולרוב לא נדונה על סמך נתונים וניתוחים מפורטים. גם בסוגיות שנדונו בעבר, חלקן בהרחבה, יש מקום לדון מחדש, לאור גילויים של מקורות ראשוניים רבים, חלקם שלא פורסמו כלל, חלקם שהתפרסמו רק בשנים האחרונות או שהנגישות אליהם לא הייתה קלה.
ספר זה מבקש אפוא לדון בהתמודדותה של ההתיישבות החקלאית היהודית החדשה בארץ ישראל עם סוגיית השמיטה, על מכלול היבטיה, ולבחון את ההתייחסות ההלכתית והמעשית לנושא השמיטה על רקע המציאות הכלכלית והחברתית של ההתיישבות החקלאית בתקופה זו.
בכרך א’ נדונה סוגיית השמיטה מזמן הכיבוש העות’מאני ועד שלהי שנת תרמ”ט ואילו כרך זה, כרך ב’, עוסק בשתי שנות השמיטה הבאות תרנ”ו ו-ותרס”ג.
