ההגדה של פסח מלמדת: “בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו”. האם ההכרזה הזו מוגזמת? הכתובת החוץ־מקראית העתיקה ביותר המזכירה את השם “ישראל” היא אסטלת מרנפתח, מלפני 3,200 שנה. פרעה מרנפתח הצהיר בה: “ישראל אבד, אין לו זרע”. בממצאים הארכיאולוגים הבאים המזכירים את השם “ישראל” יש מסר דומה. מישע מלך מואב כתב: “ישראל אָבוֹד אבד עולם”; שלמנאסר מלך אשור כתב במונולית כּוּרח שהביס את “אחאב הישראלי”; ומלך ארם כתב על יהודה וישראל במצבה שנמצאה בתל דן: “ואשים את עריהם חורבות ואהפוך את ארצם לשממה”. רבים אחריהם התיימרו להישג המחריד הזה – עד ימינו אלו.
כשאנו יושבים בלילה הזה ומודים לבורא העולם על גאולתנו ועל פדות נפשנו, אנו יודעים שלמרות הכול לא אבד ישראל; שיש לו זרע; שבכל דור ודור הקדוש ברוך הוא מצילנו מידם.
הגדת בדמיך חיי מביאה פירוש חדש של הרב חיים נבון למילים הנצחיות של ההגדה. מתוך יגונות ימינו ושמחותיהם אנו מתבוננים בפסוקים הנושנים וחוזרים ואומרים: בדמינו נחיה.
כריכה קשה
120 עמ’
