מורנו רבי ישראל בעל שם טוב היה מספר סיפורים. בכוחו של סיפור היה מרתק את שומעיו ומושך את לבבם – אם היו אלה תלמידיו הקדושים או קהל יהודים בכיכר השוק. אין מחיצות בפני אורו של סיפור, המשתלשל ובא מן המופלא והמכוסה וחודר אל עומק הלב בחינו ובפשטותו.
מורנו הבעל שם טוב היה בעצמו סיפור. אור נשמתו הבהיק אלינו משמי שמים, מעל ומעבר, ובכל זאת היה עימנו ממש, בדרך שלא היה עימנו צדיק אחר מעולם. בכובע פרווה של כפרי פשוט, בלשון עממית ובאהבת כל ישראל.
בכל מקום בו הופיע השתאו הבריות למראהו, כדרך שמשתאים כששומעים סיפור מופלא. מאורחותיו ומהנהגותיו עלה סיפור חדש, שונה, סיפור על סוד העולם ועל שורשו, על ארמון של מלך ועל בני מלכים.
את סיפורנו שלנו נשלח הבעל שם טוב לספר באוזנינו, ואור סיפורו הוא אורם של כל ישראל.
