עברייקוס/ש.פאם
ש. פאם בעלילה מאתגרת, מעוגנת במקורות היסטוריים. לשוחרי ידע, לאניני דעת, ולכל אלו שמבקשים את היותר. חיבה מיוחדת רחש האסיודוס, הרופא הזקן, למלאך המוות. ברגע בו ראה את סכינו מבצבצת בעד הפתח, היו ניעורים כל חושיו.
בכל סממני הרפואה שלו השתמש, בעודו מסתער אלי קרב, עד שהכריעו. לפיכך כאשר פקח ינאי את עיניו, התחייך הרופא, גאה בניצחונו.
הוא הזדקף, חכך את כפות ידיו זו בזו, אלא שבטרם אסף את כליו לנרתיקו, כיווץ את גביני עיניו: “כבר נפגשנו אי פעם, הלא כן?” ינאי הכירו מיד, ואי-נחת חלפה בו. “כן”, אמר לרופא. חולשתו התירה את חרצובות לשונו, ועל אף שבמקום כלשהו בתודעתו ידע שעליו לשתוק, לא הצליח לעשות כן. “הייתי בדרכי לאי קוס כאשר…” קולו גווע. הזקן הצטחק. “ואתה שאלת אותי על רופא לבת משפחה, האין זאת? אהה… ודאי כבר מתה”. “למחצה מתה”. ינאי הנהן. “נפשה על כל פנים כבר נפרדה מארצות החיים”.
ילדים פוחדים מחושך. מבוגרים לפעמים חוששים דווקא מן האור. היה מי שכינה זאת “הטרגדיה של החיים”, אך מסתבר שהוא עצמו לא ראה מאורות מימיו. כנסת ישראל בחונה בכור יוון. העם ביהודה מפולג נוכח אלו שמתיימרים לגלות לפניו את האור, כפי שהם רואים אותו, בעוד שקול האמת זועק: אין זה אלא חושך. ש. פאם בעלילה מאתגרת, מעוגנת במקורות היסטוריים. לשוחרי ידע, לאניני דעת, ולכל אלו שמבקשים את היותר.
