משנה ברורה לשם גדול
מהדורה מפוארת של ה”משנה ברורה”
בפורמט גדול בסדר חדש כולל כל המפרשים באותיות מנוקדות. 6 כרכים. כריכה קשה.
עם נושאי הכלים: באר הגולה, באר היטב, שערי תשובה והביאורים משנה ברורה ובאור הלכה.
הוצאת לשם.
על הספר משנה ברורה:
משנה ברורה הוא חיבור הלכתי כולל, שנכתב בידי רבי ישראל מאיר הכהן מראדין (“החפץ חיים”), ונחשב לאחד מחיבורי ההלכה המרכזיים והחשובים ביותר כיום.
ספר המשנה ברורה הוא למעשה פירוש על חלק אורח חיים בשולחן ערוך, העוסק בהלכות יום יום. והוא בא לבאר ולהוסיף על דברי השולחן ערוך. וכן להכריע ולפסוק הלכה בנושאים הנידונים בשולחן ערוך על בסיס הספרות ההלכתית לאורך הדורות.
הספר כולל ששה חלקים וכתיבתו ארכה כעשרים שנה (עריכתו הסתיימה ביט בחשוון תרס”ז).
הספר משמש כספר בסיסי בהלכה לכל עדות ישראל, ובעיקר ביהדות אשכנז. הספר נדפס לפי הוראת המחבר יחד עם הספרים: באר היטב ושערי תשובה אף שהוא כולל כבר בדבריו תמצות של שני הספרים הללו.
החיבור כלל בהדפסתו ששה כרכים. כמו כן ברוב המהדורות החדשות, הוא מודפס במתכונת הזאת.
חלקים א’-ב’ – הלכות השכמת הבוקר, תפילין, ציצית, דיני תפילות היום, דיני בית הכנסת ודיני ברכות.
חלק ג’ – הלכות שבת.
חלק ד’ – הלכות עירובין וראש חודש.
חלק ה’ – הלכות פסח ויום טוב.
חלק ו’ – הלכות חול המועד, צומות, ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה ופורים.
הספר כולל שלשה חלקים:
משנה ברורה – עיקר הספר ובו תמצות דברי האחרונים וטעמי המצוות.
ביאור הלכה – הרחבה וביאורים בנקודות יותר ממוקדות בהלכה
שער הציון – ציון מקורות ולעתים הערות נוספות בהלכה.
המשנה ברורה לעומת ערוך השולחן בתקופה שלאחר השואה גברה השפעתה של המשנה ברורה בקרב הישיבות הליטאיות, וכמעט דחתה לחלוטין את השפעתו של הספר ערוך השולחן שהיה עד לאותה עת הספר שלא מש משולחנם על רבנים כספר פסיקה בסיסית, ושנכתב על ידי הרב יחיאל מיכל הלוי אפשטין, רב ואב בית דין בקהילת נבהרדק (נובהרדוק), כתגובה למשנה ברורה. השפעתה של המשנה ברורה לאחר השואה, הייתה כה גדולה עד שהצליחה לעקור למעשה פסיקות ומנהגים רבים של קהילות המתנגדים במזרח אירופה, שהיו מקובלים עד תקופת השואה, שנכתבו במקומות רבים בערוך השולחן.
למרות זאת, היו פוסקי הלכה גם בתקופה שלאחר השואה שהחשיבו מאוד את ערוך השולחן, ביניהם הרב משה פיינשטיין והרב יוסף דב סולובייצ’יק, ואף כאלו שבמפורש הכריזו שהוא עדיף על המשנה ברורה בתור ספר פסיקה, ביניהם הרב יוסף אליהו הנקין, והרב בנימין זאב בנדיקט.
