החלום הזה תפוס/ט. להב
הסבתא אחזה בידית בידיים רועדות. “הוציאו אותי מפה” קראה, “מהר אני לא נושמת”! רומיה ניגשה אליה “בואי לידי סבתא. את רוצה לשתות?” “לא רוצה לשתות, לא רוצה כלום, רק שתשחררו את הנכד שלי, הוא ילד טוב..” “סבתא רוצים להתחיל את נשארת? שאלה רומיה בשמץ של חוסר סבלנות. הסבתא נשמה עמוק והישירה מבט אל רומיה: “כן הבטחתי לו שאבוא אבל אם אמות בפנים, אתם תהיו אשמים”. הגבוה התקשה להסתיר את התפעלותו, “ממש כמו בן אדם, מתנועע בקלות, אבל שומר על יציבות. אפילו הפנים שלו דומות לפנים של מני, זו פשוט יצירה גאונית”. “עשו מאתנו צחוק ואתה מתלהב מהבובה”, נזף בו המפקד,”את המחיר על הגאונות הזו נשלם אנחנו”.! הגבוה הנהן, “צודק, צודק, מה חדש בשטח?” גונדר צלניקובסקי הניע את ראשו, “בינתיים אין רמז לנמלטים”. “מה אתה אומר, מתוחכמים אלה, אולי בכל זאת תבוא לראות את הבובה?” אם תתפוס את הבורחים, תקבל את הבובה במתנה ותוכל לשחק בה כל היום, השיב המפקד בלעג. “עכשיו לכו לעבוד!” לאלישע יש חלום; למצוא את אביו. למתי יש חלום; למצוא את בנו. החלום הכפול היה עשוי להתגשם, אם לא איש שחור, אמיץ ונחוש, שמוכן לעשות הכל על מנת להפריד בין הבן והאב. לחבל בקשר, למחוק את החלום. התוכנית ברורה ובכיסו אבקה מסוכנת, הוא יצא לדרך. מצידו השני של השביל מתקרב אלישע, בפחד, בגעגוע, בתשוקה אדירה. כשהם יפגשו, אולי יהיה מאוחר מדי.
