זיכרון לאומי ההגדה של פסח היא מגילת העצמאות של עם ישראל. ביסודה הרי היא סיפור יציאת מצרים, המאורע המשמעותי ביותר בתולדות עם-ישראל שזכרונו עובר מדור לדור “והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים” (שמות יג, ח). מצוות “והגדת לבנך” נועדה ליצור את הרצף ההיסטורי, את הזיכרון הלאומי העובר מדור לדור. על מצווה זו נאמר “וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח”. מצווה זו היא המקור למושג ולקובץ “הגדה של פסח”. סדר ליל הסדר וקריאת ההגדה גדושים פרטים תכניים וטכניים היוצרים תמונה המשותפת לכל בית יהודי. הבית הנקי מתקשט בכלי-האוכל הנאים ביותר, אף כאלה הנועדים רק לנוי ולקישוט – ויהא זה סימן לחירות. המצות, ההגדה, שתיית ארבע כוסות, הקושיות והתשובות, הקידוש כולם נועדו למטרה אחת בלבד – זכירת יציאת מצרים. לכך כיוונו חכמים באומרם “בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים”. ארץ-ישראל היא היעד הסופי של תהליך הגאולה. בכל מקום שבו קוראים את ההגדה משיב האב לבנו “שלא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא. אלא אף אותנו גאל עימהם. שנאמר: ואותנו הוציא משם, למען הביא אותנו לתת לנו את הארץ אשר נשבע לאבותינו”. דמותה של הארץ, טיבה וטבעה משתקפים מהתמונות המלוות את סיפור יציאת מצרים – הזיכרון הלאומי של העם היהודי. יואל רפל
