אם אתם קוראים את זה/בעריכת שלמה קווס ורחלי פלנט-רוזן
מה כותב אדם במכתב שהוא מקווה שאיש לא יקרא לעולם? מילים אחרונות לא דומות לשום דבר אחר שאדם כותב בחייו, והן לא דומות לשום דבר שקראתם. יש בהן הומור שחור ובדיחות פנימיות וכנות נוקבת ואהבה חורכת ופחד מוות ואומץ מסנוור. יש בהן דרמה וגם בריחה מדרמטיות, ושגיאות כתיב ובקשת סליחה והכרת תודה ואפילו הנחיות קונקרטיות ליום שאחרי. יש בהן בקשות שאפשר לבקש רק רגע לפני הסוף, ודברים שמעזים לומר בפעם הראשונה רק כשזו ההזדמנות האחרונה. כל גיבורי הספר הזה נפלו בקרב, אבל הספר הזה שופע חיים. הוא לא עוסק במותם אלא במה שהיה להם לומר אל החיים, אלינו, מי שנשארו כאן לקרוא את המילים האלה.
זהו פרויקט ספרותי-דוקומנטרי ראשון מסוגו שאוצר ארבעים ותשעה מכתבים אחרונים של נופלי המלחמה שפרצה בשבעה באוקטובר. רובם לא פורסמו מעולם. זוהי פיסת היסטוריה שנכתבת עכשיו, במילותיהם של לוחמים צעירים שכתבו בדם ליבם פרקים חדשים בסיפור הישראלי. בהשתתפות אומנים ואנשי רוח, שכתבו לספר מילים על מילים אחרונות: נשיא המדינה יצחק הרצוג, אשכול נבו, צרויה שלו, אביתר בנאי, הרבנית ימימה מזרחי, ד”ר רוביק רוזנטל, אבישג שאר ישוב, הרב תמיר גרנות, ד”ר מיה טבת־דיין, צבי בן מאיר, סא”ל אבירן אלפסי, איריס חיים, אבי יששכרוף, צור ארליך.
שלמה קווס הוא קופירייטר וסטנדאפיסט. רחלי פלנט־רוזן היא עיתונאית ויזמת חברתית. המפגש עם המילים האחרונות גרם להם להתאהב בארבעים ותשעה גיבורים וגיבורות שלא זכו להכיר בחייהם. אולי זה יקרה גם לכם.
הנופלים שמכתביהם מובאים בספר: אביב ברעם, אורי נחמיה אשכנזי, אוריה איימלק גושן, אוריה יעקב, אייל מבורך טויטו, איתי יהודה, איתי עמר, איתי פאריזאט, איתן קופלוביץ,אלון סקאג’יו, אלחנן מאיר קלמנזון, אסף מסטר, אפרים יכמן, ארז מישלובסקי, בן זוסמן, בן ציון פלח, גלעד נחמיה ניצן, דניאל מימון טואף, דניאל קסטיאל, יאיר רויטמן, יהונתן דויטש, יואב מלייב, יונתן דין חיים, יוסף חיים (יוסי) הרשקוביץ, יוסף גיטרץ, יפתח יעבץ, ירון אליעזר צ’יטיז, לביא ליפשיץ, לירון שניר, מארק קונונוביץ’, מתן וינוגרדוב, נדב כהן, נווה יאיר אסולין, ניר חדד, סופיאן דגש, עדי אודיה ברוך, עדי דנן, עדי ליאון, עדן פרוביזור, עומרי שורץ, קאמיי אחיאל, רועי דאוי, רועי נגרי, ריף הרוש, שהם משה בן הרוש, שחר פרידמן, שי ארוס, שלמה אביעד ניימן, שמעון יהושע אסולין.
