יומנה והגיגיה של לוחמת לח”י, חברת כנסת וכלת פרס ישראל למפעל חיים.
“מין סיכום חיים של נפש לוהטת ושמה גאולה כהן” – לדברי אלי ויזל; עם תמונות ומסמכים.
מה סיפר פרס על תגובתו של אנואר סאדאת להתנגדותה הנמרצת גאולה כהן להסכמים?
מה היו שיקוליו העקרוניים של הרבי מליובאוויטש כשסרב לתמוך בהתנחלויות בראשיתן?
מה חשב אריק שרון על הפתרון של הלבשת המתנחלים במדים והחשבתם כחיילים?
האם טדי קולק הוא אמנם מי שהסגיר את תחנת הרדיו המחתרתית של לח”י?
תשובות מפתיעות על כל השאלות האלו בתעודות ובסיפורים המופיעים בספרה של גאולה כהן.
גאולה כהן היא אישיות נלהבת סוערת ומחויבת. במשך עשרות שנים היא לא נחה לרגע ולא ויתרה על עבודתה העיתונאית ועל פעילותה הפוליטית, בגלוי, במחתרת ובמאסר, למען תחיית עם ישראל.
שנים רבות הייתה חברה בכנסת ישראל. בספר הזה היא עוצרת לרגע כדי להתבונן ולספר את חייה כאדם פוליטי מאוד ואישי מאוד. תחנות חייה הנפרסות בספר מתעלות לדרגת תחנות היסטוריות. היא מספרת על הוריה, על השידור בתחנת הרדיו של המחתרת, על בריחותיה מהמאסר, על נסיעה לראיין את הנציב העליון שהורה לאסור אותה, על חקיקה ועל מאבק לעלייה ולהתיישבות. עשרות סיפורי הספר ומכתמיו מדביקים את הקורא בהתלהבותה של האשה הזאת שנאמנותה לארץ הפכה את סיפורי חייה לסיפורים שיכולים לפרנס חיים של יותר מאדם אחד.
לספר מלווים צילומים של מכתבים, פתקים ומסמכים מקוריים מרגשים, מכתב מדויד בן גוריון, מכתב מהרבי מליובאביטש, פתקים שהועברו בישיבות הכנסת ועוד רבים.
