במרכזו של הספר עומדת תופעה ייחודית בשואה, גטו לנשים ונערות, שהוקם בעיירה טלז שבליטא למשך חודשים אחדים עד לרציחתן.
הספר מתמקד בעיקר בהתמודדותן עם המציאות הנוראה בגטו ועם חיי בריחה ומסתור, ולדרך שבה שמרו על החוסן הנפשי והעניק לחייהן תוכן יהודי, מתוך מורשת המשפחה ומוסדות החינוך בטלז.
זהו סיפור מעצים על הפער בין השפל המוסרי של הנאצים והליטאים, לבין ערכי המוסר הנעלים של היהדות והאנושיות, מתהומות הסבל אל תעצומות הנפש של האישה היהודייה, מהייאוש אל התקווה וההמשכיות.
כריכה רכה
