“ביקשו חכמים לגנוז את ספר קהלת מפני שדבריו סותרין זה את זה” (שבת ל ע”ב).
אני קהלת מציע קריאה חדשה של ספר קהלת, ומתייחס אליו כאל מחזה, מונולוג דרמטי, שבו בתוך אדם אחד יש מקהלת קולות.
ארבע דמויות פנימיות מתווכחות אל מול אור השמש, המסמל את חיי האדם, אולם סופה של השמש לשקוע, וההבלים הרבים סופם להתפוגג.
בעוד המקרא ברובו מספר את סיפורו של העם, מגילת קהלת מספרת את סיפורו של האדם. כל אדם הוא בן תמותה, וכל דעה על מה טוב לעשות בחיים נבחנת אל מול המוות הבלתי נמנע. מה יעשה “האדם שיהיה אַחֲרָי” בכל מה “שעמלתי ושחָכַמתי תחת השמש”?
דמותו של רחבעם בן שלמה ופילוג ממלכת דוד ושלמה מרחפים בדממה ברקע השאלה, אך השאלה רלוונטית תמיד, לכל בני האדם בכל הדורות.
בספר זה מציבים הרב יואל בן־נון והרב יעקב מדן את המגילה כוויכוח בין הקולות השונים בנפש ‘אני קהלת’. עם זאת שני המחברים קוראים את המגילה בחלוקה שונה בין הקולות, ונפתחות שתי דרכים להבנת ספר קהלת, על בסיס עקרוני אחד. וכך בדומה לשיחה הפנימית המתקיימת בתוך קהלת עצמו, מתקיים גם דיאלוג בין שני מחברי הספר אני קהלת.
