יום חמישי, כ’ז אדר התשס”ה, שש וחצי בבוקר. יצאתי מהבית בגבעת שאול בירושלים. הבית שלנו, של אריאלה ושלי. הקן שהפך להיות שלנו לפני ארבעה שבועות בדיוק, כשהתחתנו. נפרדתי מאריאלה והלכתי לכיוון היציאה מהעיר, לפגוש חבר שקבעתי איתו לנסוע יחד ללימודי הסיעוד. הרגשתי נהדר. החיים יפים, אשה טובה, לימודים מעניינים. הדרך חלפה במהירות. עוד כביש אחד לחצות ואני מגיע לנקודת המפגש. חיכיתי לאור ברמזור שיתחלף לירוק. לצידי עמדה שוטרת שחיכתה גם היא. הרמזור התחלף. השוטרת חצתה במהירות ואני אחריה, פתאום חטפתי מכה חזקה בראש. אבדתי את ההכרה. את מה שקרה מאותו רגע אני לא זוכר. אנשים שהיו במקום סיפרו לי…
אליעזר קן, 29. עבר בשנת התשס”ה תאונת דרכים, בה נפצע קשה מאז עובר אליעזר תהליך שיקום ארוך. התאונה ותהליך השיקום הביאו את אליעזר למסקנות חשובות לגבי החיים. המסקנות רלוונטיות לכל אחד בכל שלבי חייו. מסקנות כמו חשיבות השקעה לטובת יעדים, חשיבותם של חברי אמת ושל החברה לחיים שאיתו לאורך כל הדרך. אליעזר משלב בספר הומור ומעביר את הסיפור דרך עיניו האופטימיות.
הספר מלווה ביומן מרגש שכתבה אישתו בזמן שאליעזר היה מחוסר הכרה. לספר מצורף דיסק עם סרטון דוקומנטרי על אליעזר.
סיפור אמיתי ומרגש על אליעזר בעברו בחור ישיבת הסדר, לוחם ומפקד בצנחנים. לאחר 3.5 שנים בצבא ולאחר תקופת לימוד נוספת בישיבה יוצא עם חבריו מהצנחנים לעשות את שביל ישראל מסיים את שביל ישראל .
עד שחודש אחרי החתונה כשהחיים נראו במסלול בטוח , אליעזר יוצא מביתו בגבעת שאול חוצה את צומת הכניסה לירושלים ברמזור ירוק ונהג מונית שעובר באדום פוגע באליעזר בעצמה רבה.
אליעזר משתף אותנו בתהליך הקשה והמופלא שעבר וממנו ניתן ללמוד רבות על עצמנו. בספר משולב יומן מרגש שכתבה אריאלה אשתו תוך כדי תהליך השיקום.
