אילו היו מספרים ללוּלק בן השמונה, שיום אחד יסעד על שולחנה של מלכת אנגליה, שינהל עם האפיפיור שיחה מתובלת ביידיש, שיאזין יחד עם קנצלר גרמניה לשיר “אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח”, במנגינה של חסידות גור, ודאי לא היה מאמין. ואולי דווקא כן. כי לולק, הילד הצעיר ביותר ששרד את מחנה הריכוז בוכנוולד, היה רגיל לניסים.
לולק שרד בזכות שרשרת של ניסים. אמו הדפה אותו אל זרועות אחיו רגע לפני שנלקחה אל מותה, אחיו הבריח אותו שוב ושוב, ממחנה למחנה, מקרון רכבת לקרון רכבת, שוב ושוב הוא נתפס, עמד אל מול המוות, ושרד. אחיו ששרד איתו, שימש לו אב ואם ומשפחה. יחד מילאו אחר צוואת אביהם, עלו לישראל, ולולק המשיך שושלת רבנות בת יותר מאלף שנה, והיה לרב הראשי של ישראל, הרב ישראל מאיר לאו.
ספר זה נכתב לקראת מלאת 60 שנה לשחרור מחנה בוכנוולד. בחלקו הראשון מספר הילד לולק על זכרונותיו, בחלקו השני – מספר הרב ישראל מאיר לאו כיצד עיצבו זכרונות אלה את דרכו כרב וכמנהיג.
