משה (מיקלוש) קראוס היה גדול מצילי היהודים בשואה. מלבד הפצת דוח אושוויץ מחוץ לגבולות הונגריה שהביאה ביולי 1944 לעצירת ההשמדה הגדולה של יהדות הונגריה, היה קראוס היזם והמנהל של מפעל ההצלה הגדול ב”בית הזכוכית” ובבתים מוגנים נוספים ברחבי בודפשט, שבהם ניצלו חייהם של עשרות אלפי יהודים שצוידו בכתבי הגנה שכונו “שוצפאסים”. אלא שסיפורו של מיקלוש קראוס נדחק מהזיכרון ההיסטורי והושמט מכל ספרי הלימוד עליהם גדלו ילדי ישראל.
קראוס נדחק משם על ידי כוחות רבי עוצמה שעיצבו את הזיכרון הלאומי בשנות הארבעים, החמישים והשישים של המאה העשרים. החומה הבצורה שהסתירה אותו נפרצה לראשונה בידי ד”ר אילה נדיבי שהציפה אין ספור עדויות היסטוריות ומסמכים התומכים בעובדות שעולות כאן לאורך הסיפור, שמובא לנו לראשונה בפרוזה באמצעות סדרת מפגשים המתרחשת בשנת 1972 בין קראוס לבין אורי, נער תל אביבי מתבגר שמתארח אצל סבתו בירושלים בחופשת הקיץ, ושם מתוודע לקראוס שהיה שכן של סבתו. בין השניים נוצר קשר מרתק ומרגש שמצייר בקווים עדינים את דמותו הייחודית והטרגית של מיקלוש קראוס ואת מפעלו האדיר.
ליאור רייטבלט, יליד 1958, איש עסקים ומשקיע ישראלי, נחשף למעללי הגבורה וההצלה של מיקלוש קראוס בעודו לומד את סיפור בריחתם של ורבה ווצלר מאושוויץ ואת הסתרת הדוח שכתבו בידי הנהגת יהדות הונגריה. קראוס – גיבור בעל כורחם הוא ספר הביכורים שלו, והאבן הראשונה שהוא מניח במפעל ההנצחה האישי של מורשת קראוס.
