למדתי ממנו על סדר הפרשיות והמועדים מתורתו של הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ”ל, חמיו של הרב לאו.
“בלתי אפשרי להעריך את דמותו של הרב זצ”ל שהיתה עשירה מאוד במעשים ויותר משבאה לביטוי בחידושים הרבים שחידש – אותם תמצאו בספר הנפלא שלפניכם – ההצטיינות שלו הייתה בעשייה ובדוגמא אישית יותר מאשר באומר ובכתב, בבחינת ‘הוא היה אומר’: קודם ‘היה’ – ואחר כך – ‘אומר’ גם לאחרים”. במילים אלו, פותח הגאון רבי ישראל מאיר לאו שליט”א את דברי המבוא שכתב לספר, מתורתו של חמיו הגדול, הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ”ל – רבה של תל אביב יפו. ואכן, מבין שלל מעלותיו הרבות הצטיין הרב זצ”ל גם בזו – ‘נאה מקיים’, ואחר כך, גם ‘נאה דורש’.
למרות השנים הרבות שחלפו מאז הסתלקותו לגנזי מרומים, עדיין זכרו מעלה רגשות של געגועים וכמיהה לדמותו של רב אמיתי, רב של פעם – על כל המשתמע מכך. הרב פרנקל זצ”ל, תלמידם המובהק של גאוני וצדיקי פולין היה, עוד בהיותו נער צעיר לימים, היה נוהג לפקוד את בתיהם של קדושי עליון זי”ע, כמו למשל, הגה”ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצא זיע”א, הגרמ”ד פלוצקי זצוק”ל, הגר”מ שפירא מלובלין זצ”ל, וכל זאת מלבד חק לימודו הקבוע ב’מתיבתא דוורשה’ אצל רבו המובהק, הגה”ק רבי מנחם זמבה הי”ד, בנוסף זכה הגרי”י פרנקל זצ”ל לקרבה מיוחדת ולחיבה יתירה מרבו הגדול, כ”ק בעל האמרי אמת זי”ע, ומבניו הק’ בעל ה’בית ישראל’ ובעל ה’לב שמחה’ זי”ע שהעריכו רבות את תושייתו ואת תבונתו ואף סמכו את ידיהם עליו בעניינים העומדים על הפרק. אמנם, על אף שהרב זצ”ל היה מגאוני וחסידי קמאי, מאותם שעדיין ניזונו משיירי כבשונה של ‘קאצק’, את ייעודו בעולמו הוא מצא דווקא בתל אביב, ולאו דווקא ב’תל אביב של מעלה’ הוא היה נוהג לומר: “מחובתו של רב בישראל לרדת ‘מן ההר אל העם’, ולהתחבר דווקא לאלו שאינם פוקדים את בתי הכנסת דבר יום ביומו, וכך קיים הוא בעצמו את שנא’ במשנה באבות: ‘הוי מתלמידיו של אהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה’.
כמוהו, כך תורתו, בספר שלפנינו נוכל להבחין בקלות בין הרעיונות שריחה של קאצק נודף מהם, לבין אותם הרעיונות שהיה משמיע לשומעי לקחו, ‘עמך ישראל’ תושבי העיר ת”א – יפו, בין השאר נוכל אף למצוא בין דפיו עדויות ועובדות נדירות משיגם ושיחם של גדולי וצדיקי דורו, אשר עוד בהיותו נער עול לימים, נוהג היה לסובב על פתחיהם ולדלות מתורתם, כמו גם דברים ששמע מפיו זקנו נ”ע שהיה מיושבי שולחנם של הרה”ק מאלכסנדר זי”ע, ושל בעל ה’שפת אמת’ זי”ע, או לדוגמא, עדות מרתקת ששמע מרבי שלמהל’ע אלתר זצ”ל, נכדו של בעל החידושי הרי”ם זי”ע אשר סיפר לו על ‘שיגו ושיחו’ של בעל החידושי הרי”ם, רגעים ספורים לפני הסתלקותו, ועוד ועוד.
רבנים ומחנכים שנחשפו לתוכנו של הספר, הביעו את שביעות רצון והתפעלות רבה הן מתוכן הדברים, והן מהעריכה המשובחת ומן הסדר המופתי – דבר דבור על אופנו. המיוחד שבספר זה הוא, כי לא מדובר כאן באוסף של ‘וורטים’ ורעיונות מכל הבא ליד, אלא ב’דרך חיים’ שמשתקפת מתוך הדברים, שהרי קודם כל; הוא ‘היה’, ורק לאחר מכן, היה ‘אומר’. ברוח זו גם נקרא שמו של הספר: “למדתי ממנו”, וכפי שכתב הרב זצ”ל בפתיחה לספרו: ‘דרך ישרה’, שם הוא כותב: ‘מקום שכתוב למדתי ממנו, אין פרושו: מדבריו אלא ממנו; ממעשיו ומהתנהגותו’
